יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

אירופה בבאר שבע? או חוויות ראשונות מאצטדיון טרנר (חלק א')


שלום לכולם!

הקדמה:

כפי ששמתם לב ככל הנראה הבלוג שלי נקרא העכבר הבאר שבעי שזה אומר ובכן, אני באר שבעי. כמו באר שבעי אמיתי אני גם אוהד של הפועל באר שבע, גאוות העיר, הנגב, הדרום או בעצם כל אחד שממוקם דרומית לקו גדרה...

אז אתמול לאחר שחיכינו כ4 שנים נפתח בעיר שלנו אצטדיון טוטו באר שבע ע"ש יעקב טרנר או כפי שהבאר שבעים הפשוטים קוראים לו "איצטרנר". כאוהד של הקבוצה שלא יכל להרשות לעצמו לבזות את עצמי ולהחשיב היפודרום ששתלו במרכז שלו דשא ונודע בשמו "וסרמיל" כאצטדיון, חיכיתי במשך זמן רב(מאז שהתחילו לתכנן אותו, כלומר בערך מתי שנולדתי) שיבנה האצטדיון החדש ועד אז הסתפקתי בללכת למשחק חשוב אחד או שניים במהלך השנה בהיפודרום המקומי. אין ספק מוסרמיל יישארו לי זיכרונות נחמדים יותר או פחות, בין אם זה משחק הכדורגל הראשון אי פעם שהלכתי אליו אי פעם ב2007 במסגרת רבע גמר גביע המדינה בין הפועל באר שבע להפועל תל אביב(הפסדנו בדקה ה112 ><), הליכה למשחקי הליגה הלאומית שאליהם קיבלנו בבית ספר כרטיס חינם, משחק העלייה האגדי מול רמה"ש שזו הייתה בערך הפעם היחידה ב10 השנים שקדמו לאז שהאצטדיון היה פחות או יותר "מלא", משחק ההישארות מול בית"ר ב2013 ועוד מיני זיכרונות שכאלו... אבל כל זה היה עם רגע שתמיד זכרנו ורצינו שיקרה "כשיבנו את האצטדיון החדש אני מקווה שאני אהיה עדיין חי ואנחנו נלך ביחד למשחק הראשון" אמר לי סבא שלי תמיד ועכשיו, הרגע הזה הגיע, סבא שלי (יבל"א) חי, האצטדיון נבנה אך למשחק הראשון הוא לא הגיע כי מנוי הוא לא עשה(אל תשאלו אותי למה).

 נכנסים לאיצטרנר

אז אתמול הגיע היום המיוחל, היום לו חיכינו כל הזמן הזה. סבא שלי, ברגע של ייאוש, החליט ללכת לאצטדיון כבר ב6 ולנסות לקנות מספסרים או כפי שהוא קורא להם "ספקולנטים" כרטיס. מיותר לציין שב6 וחצי כבר קיבלתי קריאה דחופה להגיע לאצטדיון כדי "לעזור לו". אז כך יצא שב7 בערב(המשחק התחיל ב9) מצאתי את עצמי מחוץ לאצטדיון, מנסה ביחד עם סבא שלי למצוא "ספקולנטים" שכאלו וכעבור כ10 דקות גם להיות מופתעים שבאצטדיון החדש אין כאלו. אז הסתפקנו בתמונה קטנה מחוץ לשער בו אני אשב ונפרדנו לשלום, הוא הסתפק בלראות בערוץ 1, אני בלראות את המשחק מהיציע.

לאחר שנפרדנו, אני נכנסתי לשער, בדיקה קצרה של הדברים, העברה של הברקוד שעל המנוי ואז עוד ניקוב פיזי של הכרטיס ונכנסים, עם כניסתי ללובי של היציע קיבלתי צעיף של האצטדיון ומיד התפניתי ללמצוא את הכניסה שאני מחפש. לאחר שמצאתי, עליתי בפעם הראשונה ונגלה בפניי האצטדיון, זה הרגע לו חיכינו, זה הרגע לו פיללו רבבות האוהדים של הפועל באר שבע.

לאט לאט עליתי במעלה המדרגות עד לשורה ה19, בה מצאתי את כיסא 92 והתיישבתי בו בפעם הראשונה. באותו הרגע הבנתי שזו לא הייתה טעות: בפניי נגלה כל המגרש, ראיתי כל חלק ממנו בצורה טובה, הכיסא היה נוח(יחסית לכיסא פלסטיק מתקפל) וגם הגג של האצטדיון הבטיח את זה שבעתות גשם אני לא ארטב, לפחות לא בעת הישיבה באצטדיון. נשארה לי שעה אז אני די התרכזתי בלכתוב ולשלוח תמונות למשפחה ולחברים, משימה לא פשוטה לכשעצמה כי הרשת הסלולארית לא ממש עמדה בלחץ והקליטה הסלולרית ואיתה גם הגלישה נעלמו כלא היו. חיפוש של רשתות וויפיי גילו לי שיש 3(!) רשתות של אינטרנט אלחוטי אבל נחשו מה? כולן מוצפנות ולא מיועדות לשימוש הקהל הרחב.

היה כבר את אליעד? וגם מי ישב איתי?

לאט לאט האצטדיון החל להתמלא ואיתו גם היציע שבו אני יושב ואני מתחיל ולהיכנס למתח מהשאלה הכי חשובה טרם פתיחת המשחק: מי יהיה זה שיתיישב לידי ויהיה בעצם האיש.ה שאיתו אני אחלוק את רגעי האושר והעצב ב17 משחקי הבית הבאים. עד שיבוא האדם המיוחל, מישהו שיושב 3 כיסאות מימיני ניגש ושואל אותי אם היה טקס הפתיחה עם אליעד וכל המכובדים, אני עונה בכנות שאני חושב שהיה כי ראיתי אנשים עם חליפות שהיו על הדשא(אה זה לא הם?). עוברות דקות ארוכות ומשמימות שבהן עולות בי המחשבות של למה לא שתיתי איזו פחית משקה אנרגיה כלשהו לפני שבאתי למשחק עד שסוף סוף מתקרבים שני בחורים ומתיישבים סמוך אליי, משאירים כיסא אחד שמפריד ביני לביניהם, סימן מעודד, אז גם מצטרף אליהם עוד אחד ומשמאל זה נראה כי מצבי טוב, לקראת 20:30 גם מצטרף הבחור מימין ומיד מושיט את ידו ולוחץ לי את היד. האצטדיון היה כבר מלא כמעט עד אפס מקום כבר אז וזה היה זמן מצוין לעלות את חתן השמחה, הלא הוא אליעד נחום כמובן אל הבמה ביחד עם צביקה הדר. אליעד, שהתפרסם בזכות שירו "מתוק כשמרלי" התחיל מיד עם הלהיט המפורסם תוך תקווה כנה שבאי האצטדיון, שכה ציפו לבואו לפני, גם ישירו איתו אך לא כך היה וברגעים שבהם הוא נתן לאצטדיון לשיר שררה שתיקה די מביכה בהתחשב לכך שאת שירתו שמעו כ16,000 איש, מסתבר שכולם מכירים אותו, אך לא ממש את שיריו.

יוצרים מחזה מרהיב(או מזכירים לא לגעת בפלקטים)

 

לאחר שאליעד ירד וסיים את המחזה היחסית מביך שלו הגיע הזמן לתפאורה שאנשים רבים השקיעו וחשבו ועבדו עליה. הכרוז חזר מספר פעמים לפני תחילת המשחק לא להזיז אותם ואני חייב לציין שאף אחד לא עשה זאת אך גם די התעלם מעצם קיומם של הפלקטים, רק לקראת רגע האמת האנשים התחילו בחצי פאניקה להוציא אותם מהמקום בו הם היו(על הכפל של המושב). הצופים (מלבד בודדים כמוני) גם החזיקו את עצמם מלא לצלם את המחזה. אני בכל זאת שלפתי עם יד ימין שלי את הנייד וצילמתי את מה שראיתי מהמושב שלי תוך שאני מחזיק את הפלקט עם יד שמאל. המחזה שאני יצרתי הוא כתובת Men In Red שהצטרפה לפלקט הפריסה המרשים שנפרס על כל היציע הדרומי והצביעה באדום לבן שנעשה ליציע המערבי. מחזה עוצמתי שגם הצטלם נפלא במצלמות הטלוויזיה. לאחר שגם נגזר הסרט על ידי ראש העיר שלנו שאחראי באופן אישי לבניית האצטדיון, רוביק דנילוביץ' וקודמו יעקב טרנר שעל שמו גם נקרא האצטדיון ובחברתו של השר סילבן שלום, באר שבעי במקור ואוהד הפועל באר שבע היה אפשר להתחיל במשחק.












על איך היה המשחק אנא קראו בפוסט הבא
מקווה שנהנתם, עד הפעם הבאה!
טוני

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה